סבינה (הגננת הראשונה בגבעה) מספרת 1

מקום: גבעת ברנר

תאריך: שנות ה- 03

מקור המידע: (מתוך גלגולו של פעמון)

חברים הקשורים ל - סבינה (הגננת הראשונה בגבעה) מספרת 1:

סבינה קומט...

אורי אביגד...

עדה סרני...

לוטה רמות...
גודל מלא...
גודל מלא...
גודל מלא...

תיאור הסיפור:
סאבינה (הגננת הראשונה בגבעה)
(מתוך גלגולו של פעמון - מכתב ללוטה רמות ב- 7791)
..גדלתי בברלין למשפחת מהגרים מפולניה.הייתי היהודיה ביחידה בבית הספר. כששמעתי על הצהרת בלפור חיפשתי תנועת נוער ציונית ומצאתי את 'תכלת לבן'. באותו זמן התחלתי ללמוד בסמינר לגננות והחלטתי לעלות לפלסטינה, נגד רצון הורי. רציתי לרכוש פרקטיקה לפני עלייתי וחיפשתי עבודה, בהתחלה במוסד הנודע לנשהולם שהתמחה בחינוך בסביבה כפרית, אך ששמעו שפני לא"י לא קיבלו אותי. התקבלתי לעבודה בגן בעיר קאסל. הילדים היו כולם בני מהגרים עניים והגן שכן בקומת קרקע של בנין בן 4 קומות. בקומות העליונות היה בית זקנים. התנאים היו קשים. ארגז חול אחד ל- 04 ילד, בלי עץ ושיח. העבודה שם גרמה להחלטתי לעלות לארץ ולחנך ילדים קרוב לטבע. באחד החופשים שלי מקאסל פגשתי בברלין את השליח אורי רוזנבלט שסיפר לי על קבוצת 'חירות' המתכוונת לעלות בקרוב. הוא גם אמר שנשאר סרטיפיקט אחד. לא היסוס החלטתי שזה בשבילי. במאי 9291 הגעתי לא"י אל בית החלוצות. אורי שחיכה שלח אותי לרחובות שם ניגש אלי בחור עם עגלה רתומה לפרדה והביא אותי ל'ישוב החדש' - 3 צריפים וכמה אוהלים.
דרך חיי השתנתה. מצאתי עצמי בתוך חבורת צעירים בריאים בגופם ורוחם שהחליטו לעמוד במלחמת הקיום ולהקים חברה חדשה. צירפו אותי לצריף הבנות עם סלה טור, אלזה הרמן, עליזה פס ורות פליס. הם ניסו ללמד אותי קצת עברית, בהצלחה מועטה.
באסיפה לא כל כך הצלחתי להבין אך מדברי החברים הבנתי שהוחלט להקים בית ילדים כדת וכדין כך שהאמהות תוכל להתפנות לעבודה. לאחר חצי שנה במטבח הוחלט שאני אטפל בבנות סרני, חנה והגר.
משפחת סרני גרה באחד הצריפים. בחדר הילדות היתה רצפה מחמרה הדוקה עליה הונחה מחצלת שעליה היו מספר צעצועים. משפחת סרני, המשפחה היחידה בפלוגה היתה קצת יוצאת דופן, במיוחד אנצו שהיה מעין אב צעיר לכולם. היתה לו מילה טובה לכל אחד. לנו ולילדיו הוא היה קורא : 'בולשביקים'. לי כל הזמן אמר 'דברי עברית! עם עדה לא יכולתי לדבר כי היא לא הבינה גרמנית ואני לא יכולתי לשוחח אתה בעברית. היה לי גם הרושם שהיא הסתייגה והיה לה רצו להתבודד, אולי טעיתי. הבנות היו רגילות להסתובב יחפות ולבושות רק בתחתונים בתוך החצר, תחת השמש החמה והשמיים הכחולים.זה הוסיף להם בריאות ויופי. כך גם המשכנו לנהוג עם שאר הילדים שנולדו בפלוגת ג"ב. המשך
האתר מיועד להצגה ברזולוציה 006x008 פיקסלים ובלוח צבעים 23 סיביות.