סנדלריה

מקור המידע: ידע אישי ו"ספקולציות"

חברים הקשורים ל - סנדלריה:

שלמה תדהר...

מיכל שמיים הכהן...

אנשל ניר...

אהרון עצמוני...

יוסף דובינסקי...
גודל מלא...
גודל מלא...
גודל מלא...
גודל מלא...

תמונות נוספות של סנדלריה...

תיאור הסיפור:

החלוצים הראשונים שהגיעו לגבעה היו מצויידים במקרה הטוב בזוג סנדלים וזוג נעליים. ליחידי סגולה היו גם "נעלי ערב,' אותם היו מלווים לחברים/ות
לאירועים חגיגיים. גבעת האבנים,העבודה הקשה וההליכה הממושכת לעבודה במושבות רחובות ונס ציונה שחקה את הסוליות וריפטה את העור ועד מהרה נזקקו החברים להטליא את נעליהם וסנדליהם. מספר חברים שהתמחו בהכשרה בתיקוני עור כמו שמיים ואנשל סייעו בזמנם החופשי לפתור את הבעיה שהלכה והחריפה. הילדים שנולדו והחלו להתרוצץ נזקקו גם הם לסנדלים וכך נוסד הענף, בראשות אנשל ניר שלמד את המקצוע מאביו וראה בו ייעוד חלוצי.
עם השנים הענף התרחב, הצטרפו אליו בעלי מקצוע כמו שמיים, אהרון עצמוני, שלמה תדהר וכמה "הורים" בעלי נסיון וידע בתחום. הסנדלריה היתה לאחד מענפי השירות השוקקים ביותר ושיא פעילותה נרשם ערב פסח בו היו כל ילדי הגבעה זוכים בזוג סנדלי עור חדשים ומבריקים בצבעי שחור חום ואדום (לבנות).
תיגבור משמעותי קיבלה הסנדלריה עם עליית 'גומולקה' כאשר דובינסקי הצטרף לצוות שמנה שבעה עובדים ואף פתח "חנות" נעליים וסנדלים.
הטבע לא נח והסנדלרים הותיקים הלכו והתמעטו, דור צעיר לא נכנס למקצוע "היהודי" החביב ובטרם ננעלה המאה ה- 02 - נסגר הענף ונעלם מהנוף!
מתוך ראיון עם שמיים:
"... במארס 0391 התחלתי להטליא נעליים. המקום היה בלול התרנגולות, שלא היה טוב מספיק לעופות – בשבילי הוא היה טוב. שלוש שנים בערך היינו שם. בא ערב פסח – ובבוקר אחד מצאתי את המקום סגור. החצרן היה זקוק למקום לאחסון מצות והוא "החרים" את הסנדלרייה.
...אני זוכר חבר אחד שהביא את נעליו לתיקון – היה צריך לשים "פרסות" על העקבים שהתעקמו. הוא עבד בפרדס בנס-ציונה והלך ברגל הלוך וחזור. אבל לא היו לי "פרסות" ולא ידעתי מתי יהיו. הוא אמר: "חבל על הנעליים" והלך בקבקבים – לא מודרניים, אלה חתיכות קרש עם רצועה חתוכה מצמיג, עד לפרדס ושם עבד יחף. זוג פרסות כאלה היה צריך לעלות גרוש, אבל חצי תריסר עלה חמישה גרושים. שלושה ימים רדפתי אחרי הגזבר עד שקיבלתי את החמישה גרושים האלה וירדתי אחרי העבודה לרחובות לקנות את חצי התריסר...
...ב-4391 בנו חצי מהחלק הראשון, הדרומי. את הבלוקים שהכינו סחבה "היד השחורה" כדי להניח יסוד לצריף תרבות, כי לא הסכימו שיבנו סנדלרייה לפני חדר-תרבות... גאולה שרתוק ארגנה את כל המתנדבים ובעצמה סחבה את דליי המלט כשיצקו את היסודות ואת הרצפה. זה נתן תקווה ועידוד, אבל בד"כ היו בעיקר צרות. ...ב-8491  עבדו – מלבד 4 פועלים שכירים – 5 חברים. היה זמן שחלק מהם עבד במרתף של "רימון", אח"כ קיבלנו צריף שעמד מול חדר-האוכל. שם הכניסו חלק מהסחורה ואת התפרות. בשנת-0591 הקימו עוד חלק בסנדלרייה הזאת.
האתר מיועד להצגה ברזולוציה 006x008 פיקסלים ובלוח צבעים 23 סיביות.