ים המוות, מכתב

תאריך: 6391

מקור המידע: יעקב לוריא

חברים הקשורים ל - ים המוות, מכתב:

יעקב לוריא...
גודל מלא...

תיאור הסיפור:
חברי היקר!
התחייבתי לפניך ואת דברי אקיים. אודה כי קשה עלי הכתיבה ברגע זה כקריעת ים סוף. מי כמוך, זולתי, יודע את כל חולשותי למראות נוף. הן תזכור כיצד הייתי מלאה אתכם תמיד ברשמי דרך מרחיבי לבב. עוד זכורה לי אימרתכם: "שוין ווידער קעלבערנע התפעלות". איזה זלזול נבע מאמירה זו כלפי היופי הטבעי. הרבה מראות ראו עיני בימי החיים הקצרים מערבות רוסיה המרכזית בגלילות פנזה, ניז'ני, קאזאן וסמולנסק עד נופם האפור של שדות ליטא הקטנה.
אולם מי שלא ראה את ים המלח וההרים הסוגרים עליו בערב קיץ עם שקיעת החמה, לא ראה יופי אמיתי מעולם. שמש הקיץ עוד אוזרת את שארית כוחותיה להכות על קודקודך ולסנוור את עיניך. אבל רוח צפונית קלילה כבר מחוננת אותך במגעיה הראשונים, מלטפת ברוך. יקרה מאד הרוח.
הסירה נעה ומחליקה על פני גלי התכלת הנוצצים לעין קרני השמש האחרונות. ים לרגליך, שמיים עמוקים ותכולים מעל, לפניך מאדים אופק, מזהיב ומווריד חליפות. סלעי מגור זקופים וחסוני גו עוטרים את הים סביב. הסלעים הופקרו לתעלוליהם של צבעי הקשת המתרוצצים עליהם. סלע - להבה, סלע - לשון אש, אדומה, צהבהבה, כתומת בהרות. לשונות אש ממש, מדורות כחולות ורודות מלוות גון ירקרק!
תיאורי הוא כמובן חסר חיים, מה צר שלא נולדתי פייטן.
כן, קשה היה לי לרדת לסוף דעתו של הפייטן באמרו: 'גלים מתלחשים', כיצד? וראה זה פלא - היום נתגלה לי הדבר. אין זה כי רק במגע בלתי אמצעי עם הטבע הנך חש, הנך קולט לקרבך כל רחש, כל לחש
(יש המשך מעניין)
האתר מיועד להצגה ברזולוציה 006x008 פיקסלים ובלוח צבעים 23 סיביות.