מכתב מסדום 6391

מקום: ים המלח

תאריך: 6391

מקור המידע: יעקב לוריא

חברים הקשורים ל - מכתב מסדום 6391:

יעקב לוריא...

תיאור הסיפור:
חברי היקר !
מכתבי זה יפתיעך בלי ספק, כי כשתקן עיקש ידעתני אתה, ויתר חברי גם יחד. לא מעט רוגזה וצער גרמתי בשתיקתי גם לבני משפחתי הקרובים אלי קרבת דם ונפש. אולם בימים טרופים אלה, עת דרושים מאמצי נפש כבירים להבליג על הצער והעלבון, ולא להשיב מלחמה שערה באותם האמצעים הטמאים אשר אוחזים בהם אויבנו, הנך חש הכרח לגול מלבך את כובד המעמסה, ואפילו כדי הקלה פורתא.
הנך זוכר בודאי את לילות החורף הקרים בעיר שבלי, עת היינו , קומץ תלמידי גמנסיה, יושבים עטופים באדרותינו בחדר הבלתי מוסק של מועדון תנועת נוער וקוראים בשקיקה בכתבי י.ח.ברנר, היקר באדם.
זכורני כי היינו בולעים כל מילה ופסוק. ו"האף על פי כן" שלו, כמה רותקנו אליו וכמה הרבינו להרהר בו. מאז עברו שנים, והנה שוב נתגלה לי "האף על פי כן", והפעם בצורה בולטת הרבה יותר ומוחשית.
היום נפגשנו, חברים מפלוגות הקיבוץ השונות, בתחנת רכבת בדרכנו לסדום. לילות נדודי שינה במשך שבועות, ירחים של עמידה על המשמר נתנו בנו את אותותיהם. עייפות ולאות נשקפות מעיני כולנו. אבל התגייסנו לדרום ים המלח - האין בה משום סמל? אף על פי כן ולמרות הכל! התגוננות ושמירה על היש, כיבוש עמדות חדשות לישוב, לתנועה, לעם - זאת היא תשובתנו לכוחות ההרס.
ובתוך הרכבת בדרכנו ירושלימה מעטים הנוסעים היהודים, כי הנסיעה ברכבת בין המוני ערבים מוסתים סכנה לא מעטה כרוכה בה, פצצות ויריות הן כמעט דבר של יום ביומו.
הננו תופסים מקומות פנויים בקרון המחלקה השלישית. תפסנו מקום באמצע. מולי יושבים 3 ערבים, ולצידי אב ובנו הקטן, ערבים כפריים. מבטיהם ננעצים בנו, זיקי אש ניצתים בעיניהם, זיקי שנאה שטופחה במשך שנים, ללא מעצור. כל מבט - חרב חדה, מלווה בת צחוק לועגת ומלאת רעל. אתה יושב כעל גחלים לוחשות. דמך עולה בפניך ורותח בקצב פראי. פני חברי עונות בהם כי אותן חוויות ממש עוברות עליהם. אחרי שלוש שעות שהיו בעינינו כשלוש שנים הגענו בשלום לירושלים.
אמר ר' יהודי: "הבא בימים אלה ירושלימה בשלום, מברך "כשהחיינו וקיימנו והגיענו למקום הזה בזמן הזה".
האתר מיועד להצגה ברזולוציה 006x008 פיקסלים ובלוח צבעים 23 סיביות.