ולטר הקצין (פרונט קמפפר, לוחם חזית)

מקום: הסביבה

תאריך: שנות ה- 04

מקור המידע: נפתלי שטל, שלום גדון

חברים הקשורים ל - ולטר הקצין (פרונט קמפפר, לוחם חזית):

ולטר ליפמן...

שלום גדון...

נפתלי שטל...
גודל מלא...
גודל מלא...
גודל מלא...
גודל מלא...

תמונות נוספות של ולטר הקצין (פרונט קמפפר, לוחם חזית)...

תיאור הסיפור:
נפתלי שטל: חברי ג"ב עיבדו שדות ליד קבוצת יבנה של היום. ולטר היה אחראי להבטחת המשאית שהובילה את החציר מהשדות הביתה. יום אחד התהפכה המשאית בה נהג ארנסט טירקנהיימר ליד הכפר בשיט. היה די ברור שהערבים יגיעו לשרוף המשאית והחציר אבל ולטר התעקש להשאר לשמור על הרכוש. הוא היה מצויד רק באקדח 'מאוזר' (קצין לא נושא רובה) שיכולת פעולתו היתה מפוקפקת. החברים ניסו לשכנע את ולטר שמסוכן להשאר ליד המשאית אך הוא בשלו, נשאר לבדו עד שהגיעה העזרה.

סמוך לגיוסו של ולטר לבריגדה, הגרמנים כבר היו באל עלמיין ונפתלי היה צריך לצאת לגן הירק להשקות. הגן היה ליד בית הקברות והדרך אליו עברה בין שדרת ברושים. מרחוק שמע פקודות בגרמנית וחשב שהקומנדו הגרמני נחת בשדות, בדרך לתל נוף, שדה תעופה אסטרטגי אז והיום. הוא התקרב בזהירות ופתאם ראה את ולטר מדריך בגרמנית עולה צעיר שזה עתה הגיע לג"ב. הם לא התאמנו על תרגילי שדה אלא על תרגילי קרב של ממש..

שלום גדון: פעם יצאנו ולטר ואני ועוד שניים לכיוון השדות. ליד ה'צריף השחור' עמד אדם והחזיק רובה. הוא לא הכיר אותנו וירה. הכדור עבר בינינו. נשכבנו כולנו על הארץ. ולטר אמר: "כעת נשאר כאן בתעלה שבשדה במשך כל הלילה. לא נעשה נסיונות לקום ולהמשיך ללכת. יכולנו כעת להיהרג. שמענו בקולו. שכבנו שם כל הלילה ודיברנו בינינו בשקט. אמרנו: "הנה הגורל, יכול אדם לצאת בשלום מהרבה קרבות, ובגלל שטות של מישהו ליפול".
היתה לי את קטנה שהבאתי איתי עוד מחו"ל. פעם יצאנו ל'אמבוש'. לולטר היה שמייסר שכולנו הכרנו. הוא אמר: "כעת נתחפר עם האת שלך". וניגש להתחפר לפי כל הכללים הגרמניים. התחפר ושכב. שנים לאחר מכן כאשר היה פוגש אותי, היה שואל: "וו איסט דר שפטל?" (איפה האת?)
האתר מיועד להצגה ברזולוציה 006x008 פיקסלים ובלוח צבעים 23 סיביות.