אהרון מגד ו...נורית גוברין: על הייקים של גבעת-ברנר

תאריך: 2102

מקור המידע: אלישע פורת בבטאון הייקים יקינתון

חברים הקשורים ל - אהרון מגד ו...נורית גוברין: על הייקים של גבעת-ברנר:

אהרון מגד...

תיאור הסיפור:

אלישע פורת מספר:
בספרה החדש של נורית גוברין, 'אהרון מגד: חסד החיים', דיוקנו של בן-הארץ כסופר עברי, מצפה לצאצאי הייקים, ובהם כמובן קוראי ה'יקינתון', הפתעה מעניינת. בפרק השני של הספר, סיפור חניכה ארץ-ישראלי, מביאה גוברין את סיפורה של 'ההכשרה בגבעת-ברנר', 7391 – 8391, בעמ' 09. זהו סיפור שובה לב של מפגש משמעותי בין אהרון מגד הצעיר, פולני במוצאו, וספוג "פולניות" במשמעה הטוב, חניך נלהב ומאמין בתנועת 'המחנות העולים'. הנער שסיים את לימודיו בגימנסיה 'הרצליה' יוצא עם חבריו להכשרה בקיבוץ הייקי, ללמוד גם חקלאות על ענפיה וגם – אם אפשר – איך מתנהלים החיים האמיתיים בקיבוץ.
מגד מספר: גבעת-ברנר, הקיבוץ אליו הגעתי לשנת הכשרה לאחר גמר לימודיי בגימנסיה הרצליה, היה מורכב ברובו מיוצאי גרמניה. הם היו אנשים משכילים. יודעי ספר ואוהבי מוסיקה קלאסית וקפה טוב. לאחר הדלקת הנרות בקבלת השבת בחדר האוכל הגדול, לא היו שרים בים-בים-בם בלחן חסידי, אלא המקהלה, או נגנים חברי הקיבוץ, היו משמיעים יצירות של הנדל ומנדלסון. כך החלה ההיכרות האינטימית שלי עם האמנות בת השמיים. (אהרון מגד, עשרה דברים שהשפיעו עלי, 6991).
גם בראיון עם נרי לבנה, 0002, סיפר על תקופה זו, החל משנת 7391, עם סיום לימודיו בגימנסיה הרצליה: ואז הלכתי להכשרה בגבעת-ברנר עם ה'מחנות העולים' ווזו הייתה שנה יפה מאד. עבדתי בפרדס עם אנצו סירני (שהיה דווקא ממוצא איטלקי!) שהיה עודר ומדבר בלי סוף. וגם עם ייקה אחד, שדיבר אתי בגרמנית... בכלל, בגבעת-ברנר, כולם דיברו גרמנית וכך למדתי גרמנית. (בהערה לכתב היד שינה מגד: קלטתי ביטויים רבים בלשון זו. ) וגם למדתי לשמוע הרבה מוסיקה קלאסית. הייקה הזה גם הכיר לי את היינה, גתה ומארקס.
וגוברין ממשיכה, בעמ' 19: בשיחה עמי, 9002, הרחיב במקצת מגד על הפרטים שסופרו לעיל: עבדתי רוב הזמן בפרדסים של רחובות כפועל שכיר יום. אליהם היינו הולכים מן הקיבוץ ברגל. היינו שני אנשים באופן קבוע, אני ועוד ייקה אחד, שדיבר עמי על גתה ועל היינה, תוך כדי עידור... ההיכרות הראשונה שלי עם המוסיקה הקלאסית הייתה בגבעת-ברנר. השכלתי המוסיקלית באה משם ואותה אני זוכר עד היום. ב'קבלות שבת' בגבעת-ברנר הייתה תזמורת קאמרית מצוינת, ומקהלה ששרה יצירות קלאסיות. רבים מן החברים, מעולי גרמניה, דיברו ביניהם גרמנית. אותנו זה הרגיז מאד. לנו הם קראו 'אזיאתים'... כיוון שהיינו קולניים מאד, ולא ידענו להחזיק סכין ומזלג. הם היו משכילים מאד, אבל לא הבינו בדיחות.

האתר מיועד להצגה ברזולוציה 006x008 פיקסלים ובלוח צבעים 23 סיביות.